לפי מדד פנימי של OpenAI, המודל המסונן שלה משלים 1.5 אחוז מהבקשות בתחום הסייבר ההתקפי. אותו קו מוצר, בגרסה שנפתחת אחרי אימות זהות ומפתח חומרה, משלים 95 אחוז.
ההפרש הזה הוא לא פער יכולת. הוא שער.
הידיעה שמאחורי המספרים הגיעה מכיוון אחר. חוקר אבטחה שכותב בשם DuckWrites פרסם ב-1 בספטמבר ניסוי שבו הריץ שני סוכני קוד מסחריים מול מכונת CTF, כלומר מכונת תרגול שנועדה לפריצה מורשית, ונתן לכל אחד מהם לעבוד בלי התערבות אנושית. קלוד קוד השלים את המשימה בכ-20 דקות. Codex של OpenAI השלים אותה בכ-7 דקות. שניהם כתבו בסוף דוח ממצאים.
הכותב מציין שהוא מהנדס אבטחה, שהיעד היה מורשה, ושהוא לא היה מגיש אף אחד משני הדוחות ללקוח בלי בדיקה אנושית. זו הסתייגות שכדאי לקרוא לפני שמתלהבים מהמספרים.
מה שבאמת השתנה זה לא הביצועים
הרעיון שבינה מלאכותית מריצה בדיקות חדירה הוא לא חדש, וגם לא הרעיון שהיא עושה את זה מהר. מה שחדש הוא שהיכולת הזאת עברה מלהיות שאלה של מיומנות לשאלה של הרשאה.
שתי החברות בנו בחודשים האחרונים משטר גישה שלם סביב העבודה הזאת, וכדאי להכיר את המבנה שלו.
אצל OpenAI: תוכנית בשני מסלולים
התוכנית נקראת Daybreak, והיא מתועדת במרכז העזרה של החברה. היא מחולקת לשני מסלולים:
- Daybreak Blue רץ על GPT-5.6 Sol ומיועד לעבודה הגנתית: סקירת קוד מאובטח, מיון פגיעויות, הנדסת גילוי, תגובה לאירועים, ניתוח נוזקות ואימות טלאים.
- Daybreak Red רץ על GPT-5.6 Cyber ומיועד לעבודה התקפית מורשית: פיתוח הוכחות היתכנות לניצול, אימות שרשראות ניצול, בדיקות חדירה וצוות אדום.
המסלול האדום הוא זה שדורש את המחיר האמיתי, והוא לא נמדד בכסף. הוא דורש אימות זהות, ניטור מתמשך, הצהרות משפטיות, ומאז 1 בספטמבר 2026 גם מפתח אבטחה פיזי לחשבונות פרטיים. התמחור, אגב, כן פורסם: 12.5 דולר למיליון טוקני קלט ו-75 דולר למיליון טוקני פלט.
כאן חוזרים המספרים מהפתיחה. במדד הפנימי של OpenAI להשלמת משימות סייבר מתקדמות, GPT-5.6-Cyber משלים 95 אחוז מהבקשות. GPT-5.6 Sol המסונן משלים 1.5 אחוז, ו-Daybreak Blue משלים 2 אחוז.
כלומר המודל שאתם יכולים לגשת אליו מסרב כמעט תמיד, לא כי הוא לא יודע.
אצל אנתרופיק: תוכנית אימות סייבר
לאנתרופיק יש מבנה מקביל בשם Cyber Verification Program, שהושק באפריל 2026. הוא חינמי, מבוסס בקשה, ומיועד לארגונים.
מי שמאושר מקבל אישור לפעילות דו שימושית שהיא סטנדרט בבדיקות מורשות: מחקר פגיעויות, בדיקות חדירה, ניתוח כושר ניצול, צוות אדום מורשה, הסלמת הרשאות, תנועה רוחבית ופיתוח אקספלויטים.
מה שנשאר חסום לכולם, מאומתים ולא מאומתים כאחד: כופרה, פיתוח והפצה של נוזקות, תשתית שליטה ובקרה, חבלה בעולם הפיזי ותקיפות של תשתית הליבה של האינטרנט. האישור לא פותח את השכבה הזאת לאף אחד.
ההבחנה הזאת חשובה ולרוב נמחקת בדיווחים. לא נפתח כאן ברז אחד. נפתחה שכבה אמצעית, ומעליה נשארה שכבה סגורה.
שתי חברות אמריקאיות, רישיון דה פקטו
וכאן מגיעה השאלה שלא נשאלת מספיק.
עד היום, מי שרצה להריץ בדיקת חדירה היה צריך מיומנות, כלים וחוזה חתום מול הלקוח. הפיקוח היה משפטי וחוזי, והוא הופעל אחרי מעשה. אף אחד לא ביקש ממנו תעודה מזהה כדי להריץ סורק.
במודל החדש, היכולת עצמה מגיעה מספק, והספק מחליט מי מקבל אותה, לפי אימות זהות, מפתח חומרה והצהרה חתומה. זה עדיין לא רגולציה, כי אין כאן חוק ואין רגולטור. זה כן משטר גישה, והוא מופעל על ידי שתי חברות פרטיות שקובעות בעצמן את הקריטריונים ואת רשימת האסורים.
ההערכה שלי היא ששני הדברים נכונים בו זמנית. מצד אחד, זו כנראה ההחלטה הנכונה בהינתן מה שהמודלים האלה מסוגלים לעשות בלי פיקוח, וההגיון שלה זהה להגיון של ההחלטה לעצור מודל מטעמי בטיחות. מצד שני, שער שמופעל על ידי ספק הוא גם נכס מסחרי, ואין שום מנגנון חיצוני שבודק אם הקריטריונים סבירים או אם מישהו נדחה משיקול זר.
הדיון הרגולטורי בתחום עדיין מתגבש סביב הצעות של שחקנים בשוק, ובינתיים המדיניות בפועל נכתבת בעמודי מרכז העזרה.
הצד התוקף לא ממלא טפסים
הנגזרת המעשית הראשונה נוגעת לחברות אבטחה. מי שרוצה להשתמש בכלים האלה לעבודה מורשית צריך להתחיל תהליך אישור מול הספק, ולהניח שהוא לוקח זמן ודורש מסמכים ברמת הארגון. זה כבר לא משהו שמתקינים בבוקר ומתחילים לעבוד איתו בצהריים.
בצד הלקוח, מי שמזמין בדיקת חדירה כדאי שישאל את הספק אם הוא מאושר ובאיזה מסלול. דוח שנוצר בעזרת סוכן שלא אושר לשימוש כזה הוא חשיפה חוזית, לא רק שאלה טכנית.
והנקודה השלישית היא זו שמטרידה. השער הזה חוסם את מי שמשחק לפי הכללים. תוקף אמיתי לא פותח חשבון מאומת, לא חותם על הצהרה משפטית ולא קונה מפתח חומרה, והוא גם לא מוגבל למודלים מסחריים עם מדיניות שימוש.
כלומר עקומת היכולת של התוקף לא מושפעת מהשער כמעט בכלל, בעוד שעקומת היכולת של המגן כן. זה לא טיעון נגד השער, כי בלעדיו היכולת פשוט זמינה לכולם מיידית. זה כן אומר שמי שסומך על הפער הזה כדי להרגיש בטוח סופר את הדבר הלא נכון, ושמשקל ההגנה עובר לכיוון של זיהוי ומדידה בזמן אמת.
הפער בין 1.5 אחוז ל-95 אחוז מתאר את מה שהמודל מוכן לעשות, לא את מה שהוא יודע לעשות. את הידע הזה אי אפשר להחזיר לקופסה, ואת זה שתי החברות יודעות טוב מכולם.
הליד לכתבה הגיע מניסוי שפרסם DuckWrites ב-1 בספטמבר 2026. פרטי תוכניות הגישה אומתו מול מרכז העזרה של OpenAI ומול הפרסומים על תוכנית אימות הסייבר של אנתרופיק.
